השבת אבידה | עמוד דיון
תקציר
השבת אבידה
מה אחריות המוצא אבידה ברחוב
כל המוצא זוכה
במקרה של מציאת אבידה, אדם יכול לקחת את האבידה לעצמו בלי להתחשב באדם שאיבד אותה.
להתעלם
לאדם יש אפשרות להתעלם מהאבידה, להשאיר אותה בידיוק איפה שנמצאה, ולהמשיך בחייו כרגילו ( אולי בעליו יחזור לחפשו)
להחזיר אם אפשר
במידה ומדובר בחפץ שביכולתי להחזיר לבעליו הייתי לוקחת אותו ומחפשת אחר בעליו
סיכום ביניים
במקרה של מציאת אבידה ברחוב האם להחזיר\לקחת\להתעלם?
הדיון המורחב
מקור מודרני: מצאתי כסף, אני חייב להחזירו לבעליו?
במקור זה, מדבר כותב המאמר על דעתו לגבי מציאת כסף. לפי דעתו אם אדם מצא כסף הוא יכול לקחת אותו בלי להכריז או לחפש את האדם שאיבד. הוא ממשיך ומספר כי לדעתו, אפילו אם אדם טוען שהכסף שלו אין חובה הלכתית להחזירו. למרות זאת, הוא כן טוען כי במידה ויש סימן, ניתן להחזיר אותו (אך זה לא מחובתינו וניתן וכדאי לשמורו). הוא מחזק את עמדתו באמצעות מקור מן הגמרא, ״לפי מה שכתוב בגמרא, מטבע שנופל מהבעלים אנו מניחים שהייאוש הוא מיידי״.
עמדה: כל המוצא זוכה (ערך עצמאות)
מקור: http://www.mako.co.il/spirituality-popular_culture/weekly-answer/Article-7a2c4af8a9ef441006.htm
כותב ואתר: שמעון כהן, mako
דיון
- אריאל: "כל המוצא זוכה"– אני חושבת שגם אם אמצא אבידה בעלת סימן זיהוי שמאפשרת לי למצוא את בעליה, ולהפך, עדיין אשמור את האבידה לעצמי, מהסיבה הפשוטה שאני מצאתי אותה ולכן היא שייכת לי.
- עמית ק: "להחזיר אם אפשר, אם אי אפשר לקחת"-
בעיניי, כאשר מצאתי אבידה בעלת סימן מיוחד שמאפשר לי לגלות את בעליה, אשיב אותה.
כאשר מדובר באבידה חסרת סימן מיוחד, אשמור אותה לעצמי. בחרתי לפעול כך, מפני שאם אשמור לעצמי את האבידה בעלת סימן הזיהוי, פעולה זו תחשב לגזל. ובמידה ואין סימן היכר, הייתי לוקחת כי מצאתי אותה ושייכת לי, ובנוסף, אין דרך להשיבה.
- עמית כ: "להחזיר אם אפשר, אם אי אפשר להשאיר" – אני טוענת כי במקרה ומצאתי אבידה בעלת סימן היכר שמאפשר לי למצוא את בעליה, אחזיר אותה.
במידה ומדובר באבידה ללא סימן היכר אשאיר אותה במקומה. אם האבידה היא בעלת סימן היכר היא אינה שייכת לי, ואם האבידה חסרת סימן היכר עליי להשאיר את האבידה במקומה, למקרה שבעליה יחזרו לקחת אותה.
סיכום דיעות
שלום עמית כץ,
התרשמתי מאוד מטענותיך לאורך כל הדיון,
ואכן הצלחת להאיר את עיניי ולשנות את דעתי.
אני נוטה להתפשר ולהסכים איתך,
כאשר מדובר באבידה בעלת סימן היכר,
שמחובתי לפחות לנסות לחפש אחר בעליה ולהשיבה
. ואם האבידה חסרת סימן היכר,
ניתן להתעלם למטרות טובות,
כך שבסופו של דבר בעליה האבידה כנראה ישוב לקחת את אבידתו.
לאורך השתתפותי בדיון, ולאחר קריאה מועמקת של כל אחת מחברות המדרש, שיניתי את דעתי לגמרי זכות טענותיה ונימוקיה של עמית קורן.
כאשר מדובר באבידה בעלת סימן היכר, עליי להחזירה לבעליה. אך במידה ומדובר באבידה ללא סימן היכר אוכל לשמור אותה לתועלתי, ולמטרותיי האישיות (למרות שבעליה יכולים לחזור ולהוכיח שהאבידה הזו היא בבעלותם, ונתונה לי האפשרות להחזיר, או לשמור לעצמי- נתון לשיקול דעתי האישי.)
בנות, אני חושבת שהגענו לפשרה מסוימת, לעמק השווה.
במקרים שונים, אדם שמוצא אבידה בעלת סימן היכר עליו להחזירה, אך אם מוצא אבידה חסרת סימן היכר יש באפשרותו להתעלם מטעמים אישיים, ציבוריים וכו'
במקרים אחרים, במקרה ואדם מוצא אבידה חסרת סימן היכר ניתן לשמור את האבידה לתועלתו עפ"י בחירתו האישית.
חשוב לזכור, שתנאי פעולותיו והחלטותיו של האדם בקשר לאבידה מסוימת תלויה באבידה עצמה, במקום בו היא נמצאה, ובאישיותו ובשיקול דעתו של האדם המוצא, לכן המסקנה שהגענו אליה, אינה חד משמעית ואכן שנוייה במחלוקת, וניתן לומר שיש אנשים שחושבים אחרת, וכן, היו פועלים אחרת.
אריאל, אני נוטה לחלוק על דעתך, כי עפ"י ספר דברים פרק כ"ב , אסור להתעלם מאבידה בעלת סימן היכר ומחובתינו להחזירה לבעליוה גם אם הם שונאייך או קרובייך.
בנוסף, עפ"י מסכת בבא מציעא פרק ב' משנה א', שטוען כי אבידה בעלת סימן היכר, מחובתינו להכריז עליה ולהשיבה. לדוגמא: "כיכר ובתוכו מעות".
עמית קורן
אסור להתעלם מאבידה בעלת סימן היכר ומחובתינו להחזירה לבעליוה גם אם הם שונאייך או קרובייך.
בנוסף, עפ"י מסכת בבא מציעא פרק ב' משנה א', שטוען כי אבידה בעלת סימן היכר,
מחובתינו להכריז עליה ולהשיבה. לדוגמא: "כיכר ובתוכו מעות".
אריאל, אני מתנגדת לדברייך, ועמית אני תומכת בטענתך.
אסביר ואצטט לך את הפסוק מן המקרא אשר יחזק ויבהיר את דעתי בנדון, (ספר שמות פרק כג' פסוק ד'):
"כי פגע שור אוייבך או חמורו תועה השב תשיבנו לו" פסוק זה מסביר כי אדם שמוצא אבידה בעלת סימן היכר, ששייכת לשונאיו ואוייביו מחובתו השיב לו את האבידה, לא משנה מה.
עמית כץ
אסביר ואצטט לך את הפסוק מן המקרא אשר יחזק ויבהיר את דעתי בנדון, (ספר שמות פרק כג' פסוק ד'):
"כי פגע שור אוייבך או חמורו תועה השב תשיבנו לו"
פסוק זה מסביר כי אדם שמוצא אבידה בעלת סימן היכר,
ששייכת לשונאיו ואוייביו מחובתו השיב לו את האבידה, לא משנה מה.
איני מסכימה לרוב עם טענותיכן.
עפ"י המקור המודרני "מטבע שנופל מהבעלים, אנו מניחים שהייאוש הוא מיידי" שמציין כי במקרה בו מצא האדם אבידה, אין מחובתו להכריז ולחפש אחר בעליו, אלא לשמור לעצמו.
במקרה ואדם טוען כי דבר האבידה שלו, אין חובה הלכתית להחזיר. יחד עם זאת, במקרה ואבידה בעלת סימן זיהוי מספק,ושני הצדדים מאמינים בכך, ניתן להחזיר אותה לבעליו אך לא חובה.
+
מאור אריאל
איני מסכימה לרוב עם טענותיכן.
עפ"י המקור המודרני "מטבע שנופל מהבעלים, אנו מניחים שהייאוש הוא מיידי" שמציין כי במקרה בו מצא האדם אבידה, אין מחובתו להכריז ולחפש אחר בעליו, אלא לשמור לעצמו.
במקרה ואדם טוען כי דבר האבידה שלו, אין חובה הלכתית להחזיר .
יחד עם זאת, במקרה ואבידה בעלת סימן זיהוי מספק,
ושני הצדדים מאמינים בכך, ניתן להחזיר אותה לבעליו אך לא חובה.
אריאל, אני מתנגדת לדברייך ואוכיח לך מדוע באמצעות משל "הקודח בספינה"- ויקרא רבה פרשה ד'.
פרשה זו עוסקת במשל שדרכו רבי שמעון מעוניין להעביר מסר.
המשל הבא לידי ביטוי במשל, הוא כאשר אדם נמצא בסיטואציה מסוימת, הוא עשוי להשפיע על חייהם של רבים אחרים לטובה ולרעה. בנוסף לאדם יש מחויבות לחברה ואינו חי בבועה, ולכן אינו יכול לפעול ללא התחשבות בסביבתו. ולכן, כאשר את מוצאת אבידה בעלת סימן היכר ,את מחוייבת לחברה שבה את חייה ואת צריכה להשיבה, ואם מדוברת באבידה חסרת סימן היכר, עדיף לך להשאיר אותה במקומה.
עמית כץ
פרשה זו עוסקת במשל שדרכו רבי שמעון מעוניין להעביר מסר.
המשל הבא לידי ביטוי במשל, הוא כאשר אדם נמצא בסיטואציה מסוימת,
הוא עשוי להשפיע על חייהם של רבים אחרים לטובה ולרעה.
בנוסף לאדם יש מחויבות לחברה ואינו חי בבועה,
ולכן אינו יכול לפעול ללא התחשבות בסביבתו.
ולכן, כאשר את מוצאת אבידה בעלת סימן היכר,
את מחוייבת לחברה שבה את חייה ואת צריכה להשיבה,
ואם מדוברת באבידה חסרת סימן היכר, עדיף לך להשאיר אותה במקומה.
היי בנות, אני חושבת אחרת מכן.
אבסס את דברי באמצעות המקור המודרני "האם ניתן להתעלם" שעפ"יו לא חל האיסור להתעלם.
למרות, שברוב המקרים אבידה בעלת סימן היכר מחובתינו להחזיר, קיימים מקרים שבהם עלינו להשאיר את האבידה הזו במקומה, כל עוד זה למטרה נעלה. לדוגמא: מקרה בו מצאתי אבידה מסויימת, אשאיר אוה במקומה כך שבסופו של דבר בעליה ישובו לחפשה.
בניגוד לכך,מקרים רבים מראים כי אנשים רבים(בעלי האבידה) לא טורחים לחפש אחר דבר האבידה, וקשה למצוא את בעליה, למרות שהאבידה עשוייה להיות בעלת סימן זיהוי ולהפך. אחזק את דבריי באמצעות הרב אליישיב, שהכריע ופסק שעדיף להשאיר את האבידה במקומה.
בחיי היומיום שלנו, רוב האנשים לא מעוניינים לחפש ולהחזיר את האבידה לבעליה מאינטרסים אישיים כגון: זמן, כסף, תעסוקה וכו'.
נוי גולדשטיין
אבסס את דברי באמצעות המקור המודרני "האם ניתן להתעלם" שעפ"יו לא חל האיסור להתעלם.
למרות, שברוב המקרים אבידה בעלת סימן היכר מחובתינו להחזיר,
קיימים מקרים שבהם עלינו להשאיר את האבידה הזו במקומה,
כל עוד זה למטרה נעלה. לדוגמא: מקרה בו מצאתי אבידה מסויימת,
אשאיר אותה במקומה כך שבסופו של דבר בעליה ישובו לחפשה.
בניגוד לכך,מקרים רבים מראים כי אנשים רבים(בעלי האבידה)
לא טורחים לחפש אחר דבר האבידה,
וקשה למצוא את בעליה, למרות שהאבידה עשוייה להיות בעלת סימן זיהוי ולהפך.
אחזק את דבריי באמצעות הרב אליישיב, שהכריע ופסק שעדיף להשאיר את האבידה במקומה.
בחיי היומיום שלנו, רוב האנשים לא מעוניינים לחפש ולהחזיר את האבידה לבעליה
מאינטרסים אישיים כגון: זמן, כסף, תעסוקה וכו'.
נוי אני מתנגדת לטענתך.
בשני המקרים כאשר אדם מוצא אבידה בעלת סימן היכר או ללא סימן היכר, אין צורך להתעלם, ורצוי להחזיר, או לשמור לעצמך (אם האבידה היא ללא סימן היכר).
עמית קורן
בשני המקרים כאשר אדם מוצא אבידה בעלת סימן היכר או ללא סימן היכר,
אין צורך להתעלם, ורצוי להחזיר, או לשמור לעצמך (אם האבידה היא ללא סימן היכר).
אריאל, אני מסכימה איתך כאשר מדובר במקרה בו אדם מצא אבידה ללא סינן היכר,
שאין ביכולתי להחזיר לבעליה.
אחזק את טענתי ע"י מסכת בבא מציעא כ"ד ע"ב ("מחזיר לו לפנים משורת הדין):
כאשר אדם מוצא אבידה חסרת סימן היכר,
שלא ידוע למי היא שייכת ולא יכול בשום דרך לדעת מי הם בעליה, ה
אבידה באופן חוקי שייכת למוצא ויכול לשמור אותה לתועלתו.
חשוב לי לציין, שבמקרה ומישהו מגיע אל האדם ומוכיח שהאבדה שייכת לו
ואכן שני הצדדים מאמינים בכך
עליו להחזיר את האבידה.
בנוסף, עפ"י בבא מציעא פרק ב' משנה א'
קיימות אבידות ללא סימן שעליהן המוצא אינו חייב להכריז כמו :
"פירות מפוזרין וחתיכות של בשר"
נוי, אני מסכימה עם תשובתך, רק אם מדובר באבידה חסרת סימן היכר שאין בידי את האפשרות לחפש ולהשיבה לבעליה, לכן ניתן להשאיר אותה במקומה למקרה שבעליה יחזרו- וזוהי התעלמות למטרה חיונית- שאת זה מסביר המקור שציינת "האם ניתן להתעלם". (כפי שאמרתי בהתחלה, במידה ומדובר באבידה בעלת סימן היכר שמאפשרת לי לחפש את המוצא, עליי להשיב לו את אבידתו .)
אחזק את תגובתי אלייך נוי, באמצעות המקור המודרני "בני נהג המונית", בו מסופר על נהג מונית שלא לעיתים נשכחות אצלו אבידות מסוימות מהנוסעים, אלא שהפעם נשכחה במוניתו שקית מלאה דולרים, שאותה שכחו בני תורה שנסעו במוניתו, לאחר מלחמה פנימית שהתחוללה בו, בני החליט לעשות את המעשה הנכון ולהחזיר.
פה נתונה דוגמא לאבידה בעלת סימן היכר, שאותו האדם הבין שמחובתו היא להחזיר את האבידה לבעליה כיוון שאינה בבעלתו. אשמח אם תתייסו לתגובתי, ותחשבו האם הייתן רוצות שיפעלו כך למענכן במידה והייתן נתונות בסיטואציה דומה.
עמית כץ
ר שאין בידי את האפשרות לחפש ולהשיבה לבעליה,
לכן ניתן להשאיר אותה במקומה למקרה שבעליה יחזרו-
וזוהי התעלמות למטרה חיונית- שאת זה מסביר המקור שציינת "האם ניתן להתעלם".
(כפי שאמרתי בהתחלה,
במידה ומדובר באבידה בעלת סימן היכר
שמאפשרת לי לחפש את המוצא,
עליי להשיב לו את אבידתו .)
אחזק את תגובתי אלייך נוי,
באמצעות המקור המודרני "בני נהג המונית", בו מסופר על נהג מונית שלעיתים נ
שכחות אצלו אבידות מסוימות מהנוסעים,
אלא שהפעם נשכחה במוניתו שקית מלאה דולרים,
שאותה שכחו בני תורה שנסעו במוניתו,
לאחר מלחמה פנימית שהתחוללה בו,
בני החליט לעשות את המעשה הנכון ולהחזיר.
פה נתונה דוגמא לאבידה בעלת סימן היכר,
שאותו האדם הבין שמחובתו היא להחזיר את האבידה לבעליה כיוון שאינה בבעלתו.
אשמח אם תתייסו לתגובתי, ותחשבו האם הייתן רוצות שיפעלו כך למענכן במידה והייתן נתונות בסיטואציה דומה.
עמית קורן
נוי אני חולקת על דעתך, ואריאל, אני מסכימה איתך כאשר מדובר במקרה בו אדם מצא אבידה ללא סינן היכר, שאין ביכולתי להחזיר לבעליה. אחזק את טענתי ע"י מסכת בבא מציעא כ"ד ע"ב ("מחזיר לו לפנים משורת הדין):
כאשר אדם מוצא אבידה חסרת סימן היכר, שלא ידוע למי היא שייכת ולא יכול בשום דרך לדעת מי הם בעליה, האבידה באופן חוקי שייכת למוצא ויכול לשמור אותה לתועלתו. חשוב לי לציין, שבמקרה ומישהו מגיע אל האדם ומוכיח שהאבדה שייכת לו ואכן שני הצדדים מאמינים בכך עליו להחזיר את האבידה.בנוסף, עפ"י בבא מציעא פרק ב' משנה א' קיימות אבידות ללא סימן שעליהן המוצא אינו חייב להכריז כמו : "פירות מפוזרין וחתיכות של בשר"
עמית קורן
נוי אני מתנגדת לטענתך.
בשני המקרים כאשר אדם מוצא אבידה בעלת סימן היכר או ללא סימן היכר, אין צורך להתעלם, ורצוי להחזיר, או לשמור לעצמך (אם האבידה היא ללא סימן היכר).
עמית כץ
נוי, אני מסכימה עם תשובתך, רק אם מדובר באבידה חסרת סימן היכר שאין בידי את האפשרות לחפש ולהשיבה לבעליה, לכן ניתן להשאיר אותה במקומה למקרה שבעליה יחזרו- וזוהי התעלמות למטרה חיונית- שאת זה מסביר המקור שציינת "האם ניתן להתעלם". (כפי שאמרתי בהתחלה, במידה ומדובר באבידה בעלת סימן היכר שמאפשרת לי לחפש את המוצא, עליי להשיב לו את אבידתו .)
עמית כץ
אחזק את תגובתי אלייך נוי, באמצעות המקור המודרני "בני נהג המונית", בו מסופר על נהג מונית שלא לעיתים נשכחות אצלו אבידות מסוימות מהנוסעים, אלא שהפעם נשכחה במוניתו שקית מלאה דולרים, שאותה שכחו בני תורה שנסעו במוניתו, לאחר מלחמה פנימית שהתחוללה בו, בני החליט לעשות את המעשה הנכון ולהחזיר.
פה נתונה דוגמא לאבידה בעלת סימן היכר, שאותו האדם הבין שמחובתו היא להחזיר את האבידה לבעליה כיוון שאינה בבעלתו. אשמח אם תתייסו לתגובתי, ותחשבו האם הייתן רוצות שיפעלו כך למענכן במידה והייתן נתונות בסיטואציה דומה.
נוי גולדשטיין
שלום עמית כץ,
התרשמתי מאוד מטענותיך לאורך כל הדיון, ואכן הצלחת להאיר את עיניי ולשנות את דעתי.
אני נוטה להתפשר ולהסכים איתך, כאשר מדובר באבידה בעלת סימן היכר, שמחובתי לפחות לנסות לחפש אחר בעליה ולהשיבה. ואם האבידה חסרת סימן היכר, ניתן להתעלם למטרות טובות, כך שבסופו של דבר בעליה האבידה כנראה ישוב לקחת את אבידתו.
מאור אריאל
לאורך השתתפותי בדיון, ולאחר קריאה מועמקת של כל אחת מחברות המדרש, שיניתי את דעתי לגמרי זכות טענותיה ונימוקיה של עמית קורן.
כאשר מדובר באבידה בעלת סימן היכר, עליי להחזירה לבעליה. אך במידה ומדובר באבידה ללא סימן היכר אוכל לשמור אותה לתועלתי, ולמטרותיי האישיות (למרות שבעליה יכולים לחזור ולהוכיח שהאבידה הזו היא בבעלותם, ונתונה לי האפשרות להחזיר, או לשמור לעצמי- נתון לשיקול דעתי האישי.)
עמית כץ
בנות, אני חושבת שהגענו לפשרה מסוימת, לעמק השווה.
במקרים שונים, אדם שמוצא אבידה בעלת סימן היכר עליו להחזירה, אך אם מוצא אבידה חסרת סימן היכר יש באפשרותו להתעלם מטעמים אישיים, ציבוריים וכו'
במקרים אחרים, במקרה ואדם מוצא אבידה חסרת סימן היכר ניתן לשמור את האבידה לתועלתו עפ"י בחירתו האישית.
חשוב לזכור, שתנאי פעולותיו והחלטותיו של האדם בקשר לאבידה מסוימת תלויה באבידה עצמה, במקום בו היא נמצאה, ובאישיותו ובשיקול דעתו של האדם המוצא, לכן המסקנה שהגענו אליה, אינה חד משמעית ואכן שנוייה במחלוקת, וניתן לומר שיש אנשים שחושבים אחרת, וכן, היו פועלים אחרת.
מיכאל ברמץ
נוי אני מתנגדת לטענתך.
בשני המקרים כאשר אדם מוצא אבידה בעלת סימן היכר או ללא סימן היכר, אין צורך להתעלם, ורצוי להחזיר, או לשמור לעצמך (אם האבידה היא ללא סימן היכר).