המבוך הפוסטמודרני מחייב מציאת דרכים חדשות להתמודדות עם האתגרים של ימינו.

דווקא צורת החשיבה התלמודית יכולה להוות מקור השראה לדרך חדשנית המשלבת  מדיה אינטרנטית, וחכמה קולקטיבית רב קולית, עם עקרון המחלוקת התלמודית.

שיח חוצה גבולות זה  נערך במעין “ויקיפדיה” של סוגיות עכשויות, המועשרות במגוון מקורות, מהמקרא ועד בן גוריון, משייקספיר ועד “סיינפלד” ו”שובר שורות”.

 על הקוריאנים והתלמוד ראו כאן

ראשית חשוב להדגיש , איננו מדברים על הוראת הטקסט התלמודי, אלא על החשיבה התלמודית כמתודולוגיה להתמודדות עם אתגרי החשיבה והיצירה בימינו.

החשיבה התלמודית מבוססת על רעיון “בית המדרש” – הדומה לרעיון “סיעור המוחות” העכשווי. כלומר קבוצה הדנה יחד, מנצלת את המשאבים השונים של חבריה ליצירת חכמה קולקטיבית. בית המדרש התלמודי לא רק שאינו חותר להסכמה אלא מעודד מחלוקת מתוך תפיסה בסיסית שהמציאות היא מורכבת מכדי לצמצמה לעמדה אחת.

הלל ושמאי לא כתבו ספרים משל עצמם. המטרה העיקרית הייתה לייצר שיח ורק אחר כך לערוך ולשמר את הויכוח על טיעוניו וראיותיו הסותרים.

הסוגיה הערוכה איננה התמליל של הדיון אלא יצירה קולקטיבית של מעין “ויקיפדיה” של שיח רב-קולי, מגובש ומתומצת, הדן בשאלות חיינו הבוערות.

הסוגיה הוירטואלית נשארת פתוחה להמשך דיון עתידי ובכך היא שונה מהספר או המאמר שבו הדיון “נכלא” עם הדפסתו.

ניתן לומר שהפלטפורמה היא מיזוג של הרשת החברתית עם מאגר מידע מסוגה של ויקיפדיה.

להיכרות עם הכלים היחודיים של סוגיא ראו כאן