“הנך שבוייתא דאתאי לנהרדעא אסקינהו לבי רב עמרם חסידא אשקולו דרגא מקמייהו בהדי דקא חלפה חדא מנייהו נפל נהורא באיפומא שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא דלייא לחודיה סליק ואזיל כי מטא לפלגא דרגא איפשח רמא קלא נורא בי עמרם אתו רבנן אמרו ליה כסיפתינן אמר להו מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי”
תרגום: שבויות המלחמה שהובאו לנהרדעא הועלו לביתו של רב עמרם חסידא והוסתרו בעליית הגג.
הסירו את הסולם שהוביל אל עליית הגג.
כאשר חלפה אחת מהן בפתח העליה – הואר הבית מפניה [מתוך יופיה]
הרים רב עמרם את הסולם הכבד, שלא היו יכולים להרימו אפילו עשרה אנשים,
והרימו לבדו והחל לטפס.
כשהגיע לחצי הסולם תקע רגליו בשלבי הסולם – הרים קולו וזעק:
“אש בבית עמרם”, “אש בבית עמרם”.
רצו אליו חכמים.
אמרו לו – “ביישתנו”,
אמר להם מוטב לכם להתבייש מעמרם בעולם הזה ולא תתביישו ממנו בעולם הבא.
