הטענה המרכזית העולה בספרו של אריאלי היא
שאנו משקרים ללא שיקולי עלות/תועלת אלא בשל הנורמות החברתיות המקובלות.
אריאלי מוכיח זאת באמצעות ניסוי שבו הוא מאפשר לנבדקים לרמות במבחן כלשהו הבוחן את יכולתם.
הנבדקים מדווחים על הצלחתם ללא ביקורת מצד הבוחן ובהתאם לכך מתוגמלים בכסף.
אריאלי מצא כי הנבדק משקר ללא קשר לגובה הסכום שהוא מרוויח.
ובמילים פחות אקדמאיות: אנחנו משקרים ב"קטנה" ללא קשר לסכום הכסף שנרוויח.
אם תרצו להוציא את ההיגד התלמודי מהקשרו אזי "דין פרוטה כדין מאה".
אנחנו נשקר בכל מקרה באותה הצורה.
