ב”ה. ד’ כסלו תשל”ט. ירושלים עיה”ק תובב”א למכובדי רופא העיניים יו”ש [ירא ושלם] ד”ר בנימין סילברסטון נ”י. שלום וברכה. קראתי בעיון מכתב שאלתו שהמציא לידי אתמול, והנני לענות לו עליה. וזה לשון שאלתו: רצוננו להמציא בדיקה חדישה לאבחן במחלות עיניים, בגלל זה יש צורך לעשות מחקר בעיניים של בעלי חיים… ולאחר מיכן הריגת החיה למטרת שימוש לאחר מיכן באבחון בבני אדם. האם יש היתר להקריב בעלי חיים לצורך מחקר, ומה הגדר של צער בעלי חיים? עכ”ל שאלתו.
א. היתר צער בעלי חיים לצורך האדם
… יוצא לנו מדברי תרומת הדשן דסבירא ליה דמדינא ליכא [סובר שלפי הדין אין] משום איסור צער בעלי חיים כי אם היכא [היכן] שהאדם לא מפיק על ידי כך איזה תועלת לצרכיו ולתשמישיו ולרווחיו, אבל כל שעושה כן משום צרכיו ליכא בכהאי גונא [אין בכגון זה] איסור צער בעלי חיים. באשר לכך נוצרו, כדי לשמש את האדם לכל הנצרך לו ולכל תועלת שיוכל להפיק על ידם, ואפילו כשזה עולה להם בצערם ובחייהם. ומכיוון שסבר כן תרומת הדשן להלכה, לא היה מובן לו מדוע שהעולם כן נזהרים ונמנעים מלמרוט נוצות לאווזות חיים, כתב על כן ליישב מנהג עולם זה שהוא לא משום האיסור הממשי של צער בעלי חיים, אלא מפני כי אינם רוצים לנהוג במידות אכזריות נגד הבריות, מיראתם לפן ודילמא יקבלו עונש על ככה מן השמים כשם שמצינו ברבינו הקדוש [רבי יהודה הנשיא], אבל מדינא היתר גמור הוא, כשם שהיתר גמור הוא גם בההיא דרבי לשחוט את העגל לאכילתו (יעוין שו”ת יעב”ץ ח”א סימן קי).
ב. צער בעלי חיים לצורך רפואה
… גם האיסור והיתר [רבינו יונה מגירונדי] (כלל נט אות לו) מסכים להיתר בזה, ושמפורש יוצא מדבריו שכל שכוונת הציעור של הבע”ח היא כדי שיועיל לו על ידי כך לאיזה דבר, וכן לצורך רפואה אפילו לחולה שאין בו סכנה, אזי מותר זאת ואין בכהאי גונא משום איסור צער בע”ח, וברור על כן שכלול בזה להיתר כל שהמטרה היא לצרכי בני אדם, לרבות לכגון שיועיל לו הדבר לצרכי מחקר רפואי כדי להתחקות ולאבחן ולדעת מזה איך לרפאות על ידי כך את בני האדם בכעין שאלתנו…
עוד מצינו בספר שו”ת שבות יעקב ח”ג חלק יו”ד סי’ ע”א שנשאל מרופא מומחה אם מותר לעשות רפואה על ידי המתת בהמה טמאה כגון כלב או חתול ולבחון את הרפואה על ידי שמשקה כן לחתול או לכלב לראות אם ימותו מזה… העלה דכל שיש בו שום צורך או לרפואת הגוף או משום הנאת ממון אין בו משום איסור בל תשחית או צער בעלי חיים ואפילו משום משנת חסידים אין כאן, ואפילו ספק רפואה מותר, ומותר לעשות כן אפילו לכתחילה. ואף על גב שסיים הרמ”א במריטת נוצות שהעולם נמנעים משום אכזריות, היינו דוקא במריטת נוצה שעושה מעשה בידיים והעוף מרגיש מאד הצער בשעת כל מריטה ומריטה, ומה שאין כן בכגון נידונו, שאינה מרגשת כלל צער בשעת אכילה ושתיה זאת רק שאחר כך גורמת חולי ומכאוב והוא לרפואת אדם, ולכן פשוט דאין כאן חשש איסור אפילו ממידת חסידות עיין שם.
ג. מסקנה
מכל האמור נראה להלכה בנידון שאלתינו שמותר לעשות המחקר בעינים של בעלי חיים וכן להמיתם לאחר מיכן למטרת שימוש באיבחון בני אדם, אלא דמהיות טוב יש לסדר את הדבר בצורה של הרדמת המקום וכדומה באופן שהבעל חיים לא ירגיש צער, ואני מתאר לי שבין כך מחושב לבצע דבר כזה בצורה כזאת. בכבוד רב ובברכה אליעזר יהודא וולדינברג.
שו”ת ציץ אליעזר, חלק יד סימן סח
