אלוהים בחר בישראל, על כן אלוהים שופט אותו. אלוהים יעד את ישראל לעשות הטוב, ורק בעשותו הטוב רשאי הוא ויכול הוא להתקיים כעם-סגולה, עוונותיו מרחיקים אותו מאלוהיו והוא מאבד ערכו. אין חיים לו אלא חיי אמונה, הוא יהיה כפי שעליו להיות לפני אלוהים, או שלא יהיה כלל. מתוך הכרה זו צמח ועלה לאחר-מכן רעיון השליחות ההיסטורית-העולמית, רעיון התעודה של עם ישראל והאחריות שהוא נושא בה לפני אלוהים ואדם. רעיון הבחירה הוא הרעיון של 'כל עם ה' נביאים', הוא נעשה בו לאמונה בשליחות שהיא ממנו והאלה, בבחירה שהיא למען זולתו. עם ישראל כולו הוא שליח יה, משיח, עבד ה' העומד על משמר הדת בשביל כל הארץ וממנו מתמשכות קרני-אורה לכל הגויים. 'אני ה' קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גויים. לפקח עיניים עורות, להוציא ממסגר אסיר, מבית כלא ישבי חשך' (ישעיה מב, ו-ז). הרעיון הזה הפך רעיון קלאסי לדורות, ואלה דבקו במהותו שבו, בכוח-הפועל שבו. רק תודעת הבחירה עשויה היתה להצמיח אותו, רק האמונה בעצמה יכלה להוליד את האמונה הזאת באחריות המוטלת עליהם, את הביטחון הזה התובע קיום למען העולם. רק עם החש בנפשו את עצמיותו מסוגל להרגיש עד מה רבה החשיבות המוטלת עליו לגבי כל זולתו… מכאן שדבר הנביאים ודבר אלה שבאו אחריהם חזות כפולה לו. התקווה לאנושות היא התקווה לישראל. דבר אלוהים לאנושות הוא-הוא דבר אלוהים לעמו. הדרך אל המטרה, שאלוהים מציב אותה לפני אלפי שנות דור ודור, תחילתה בבחירת ישראל. דבר השייך לחייה של אומה זו, שבה ועל-ידיה נוצרה האמונה המשיחית, הוא, אימתי ייכונו ויאירו ימות המשיח לעולם כולו. כאשר תזכה לישועה האנושות כולה, לא תהיה זו אלא הישועה אשר מציון יצאה וברכה בה לציון.
