הרב קפלן אומר שאין לתת עדיפות לעם מסוים מכוון שכאשר העם חושב שהוא עליון הוא מדכא את שאת שאר אנשים העולם, לדוגמה הנאצים.
הוא אומר שישראל הוא עם הסגולה רק כאשר הוא מקיים את תורתו של אלוהים.
קטע זה בעד לתת עדיפות ליהודי רק כשאר הוא יהודי כשר.
סתם יהודי בימינו מרגיש ביהדותו כמו שמרגיש באבר חולה, המזכיר לאדם את מציאותו ע"י כאבו. אם נעיין בעיתון ישראלי בגולה, ונוציא מתוכן ענייניו את כל הנוגע לשנאת ישראל, להפליט ישראל לרעה, וכדומה, יישאר בו מעט מזער. התענינות יהודים רבים ביהדות היא בלי ספק רק מעין תגובה לאנטישמיות. אפילו אותם היהודים המגיבים מתוך רגש לאומי נלהב, המשבח כל דבר שיש בו עניין יהודי, אף הם אינם עושים כן אלא כדי לעודד את עצמם. משל למי שמהלך יחידי באישון לילה, הרי הוא שורק בשפתיו כדי להפיג את פחדו. אמנם מדברים הם על ישראל כעל עם סגולה, אבל בהתפארותם אתה מרגיש גאווה זו של הלקויים בתסביך הנחיתות. עיקר בחירת ישראל שבפיהם אין לו אותו המובן שהיה לו בפי אבותינו. דבר זה מוכח מתוך תוצאות הרעיון למעשה. אבותינו היו מובטחים כי ישראל הוא עם סגולה מפני שהוא מקיים את מצוות התורה, חמדה גנוזה זו שאלוהים נתנה רק לעמו. ואילו היהודי המודרני, המתפאר בעם הסגולה , מה הוא עושה? סוקר הוא את חדשות העיתונים, למן עמודי הספורט ועד עמודי הכספים, בשביל למצוא שם סיפורים כיצד הצליח יהודי פלוני בכך ויהודי אלמוני בכך, — וכ"כ למה? כדי שיוכל לחזק את גאוותו הפנימית המשמשת לו כעין סם חיים כלפי הרגשת הנחיתות שהיא נחלתו, בגלל היותו בן לעמו.
מפני מה לא תוכל האמונה בבחירת אלוהים את ישראל, לפעול בימינו כדרך שפעלה בעבר? התשובה לא רחוקה היא. מפני שהצורה שנתלבשה בה אמונה זו בעבר, אינה הולמת עוד את מושג האלוהי שבימינו, ואינה הוגנת למיטב אידיאלינו המוסריים. כדי לתאר לנו כי אלוהים אוהב את עם ישראל יותר מאהבתו את יתר העמים, עלינו ראשית כול לתפוס את האלוהים כאל אוהב, לא מבחינה זו בלבד שיהא הוא מעורר אהבה אליו בליבות בני האדם, אלא גם שיהא מרגיש בו תשוקה בדומה לתשוקות בני האדם, בוחר בבחירה שהיא אנתרופו-פסיכית (לפי הצלם והדמות האנושיים). ולא עוד אלא שידיעותינו את ההיסטוריה ואת "חוכמת הדתות", אינן מניחות לנו לקבל את הנוסח המסורתי, הרואה לפניו התגלות אלוהית לעם אחד בלבד, הוא נוסח הברית כפי שהבינוהו אבותינו.
בהנחה זו של בחירה מיוחדת את ישראל אנו מוצאים על כורחנו קרבה ודמיון להנחות מעין זו אצל עמים וגזעים אחרים, הנחות שהיו בידיהם זכות לדיכוי ולניצול. הנחה כזאת שימשה אמתלה בפי הלבנים בנצלם גזעים צהובים ושחורים, בטענה שהם נושאי "נטל האדם הלבן". הנחות כאלו הן גם היסוד לרדיפת היהודים בידי הגרמנים, ע"פ "הסעיף הארי" שבחוקת הרייך השלישי. מיטב המחשבה המוסרית של ימינו רואה את כול ההנחות האלה הטובעות זכות יתרה לעם, גזע או כת מיוחדת, כמזיקות לאנושות, ולפיכך, כחוטאות בעצם מהותן.
