מאמר דעה • 18 באוגוסט 2014
ארגונים ואנשים פרטיים הפגינו אתמול וקראו קריאות גזעניות בפתח החתונה המעורבת של בני הזוג מיפו. האם באמת יש מי שחושב שבקנאות יוקדת ובלהט של שנאה לאחֵר ייבנה הבית המשותף הזה? מי שיוצר תודעה שבה התורה והחוק אינם מסוגלים לחיות זה עם זה משחק לידי הגדולים שבשונאי התורה.
_________________________________________________________
בפתיחת הספר “חתונה אוסטרלית” מתארת הסופרת נאוה סמל את החוויה שלה בדרך לאוסטרליה לפגישה עם משפחתה של בת הזוג של בנה. את הטיסה מלווה קולה של אמה הנפרדת ממנה במשפט: “בשביל זה עברתי את אושוויץ? כדי שיהיו לי נכדים לא יהודים?”.
פס הקול של אמה של נאוה סמל ליווה אותה (ואני הקורא, איתה) לאורך כל הספר-יומן הזה. בסופו של דבר החתונה לא התממשה, אך סמל עברה תהליך של התקשרות עם המשפחה ועם הכלה המיועדת. בחורה מקסימה, עיניים טובות ועמוקות, זרה לכל הגניום היהודי המתוח הזה ורחוקה מהמשפט הטעון כל כך של הסבתא. יש המכנים תהליך זה “נורמליות”. יש המכנים אותו “נישואי תערובת”. ויש המכנים אותו “התבוללות”.