על פי אתר ישיבה יש כמה דעות לגבי הפלה:
הראשונה היא שאפשר לעשות הפלה גם אם העובר חולה מאוד,
דעה זו נובעת מההיגיון שכמו שאסור להרוג אנשים חולים כדי למנוע מהם סבל,
כך גם אסור להרוג את העובר תעבור הפלה זו תיחשב כרצח.
הדעה השנייה, כמו במשנה, אומרת שרק אם האישה בסכנה מותר לעשות הפלה.
הדעה השלישית, אומרת שאין לעשות הפלה כי הפלה מונעת חיים
והרי יש מצווה כללית להרבות חיים בעלם.
מי שעושה את ההפלה נחשב למחבל ברצון הקב”ה.
שאלה זו התעוררה ביתר תוקף בתקופה האחרונה, כאשר בעזרת המכשירים הרפואיים החדישים, ניתנה בידינו היכולת לדעת דברים שלא ידענו פעם אודות העובר ומחלותיו.
כדי לענות על שאלה חמורה זו, יש לברר תחילה מהו יסוד האיסור להמית עובר, ומהי דרגת חומרתו. שאם נאמר שהאיסור להמית עובר נלמד מאיסור רצח, ברור שגם במקרה שהעובר חולה מאוד אי אפשר להתיר הפלה, כמו שאין להתיר הריגת אנשים חולים כדי למנוע מהם סבל. אבל אם יסוד האיסור להפיל אינו ענף של איסור רציחה, ניתן במקרים כאלו להקל. וכן אם יסוד האיסור הוא מן התורה שבכתב, היכולת שלנו להקל מצומצמת מאוד, אבל אם יסוד האיסור הוא מדברי חכמים, ישנה אפשרות להתיר הפלה כאשר העובר חולה.
נחלקו בדבר גדולי הפוסקים:
הדעה המחמירה סוברת, שאיסור הפלה נגזר מאיסור רציחה. ולמרות שהעובר עדיין אינו נחשב כאדם חי, ומי שהורגו אינו נענש על כך בבית-דין, מכל מקום העובר נמצא בתהליך התפתחות לקראת היותו אדם חי, וכבר עתה יש בו מקצת נפש, והפוגע בו עובר על ענף של איסור רצח. לפי דעה זו, גם אם ברור שהעובר שייוולד יהיה מונגולואיד – אסור להפילו, כי הפלה זו כמוה כרצח. ורק במקרה אחד מותר לפי דעה זו לעשות הפלה – במקרה שההריון מסכן את חייה של האם (כדעה זו סוברים הרב אונטרמן נועם ו’ ע’ א. והרב פיינשטיין אג”מ חו”מ ח”ב ס”ט ועוד הרבה פוסקים). 2
ודעה נוספת מבארת שמאחר שיש מצווה כללית לפרות ולהרבות חיים בעולם, ממילא ברור שהפלה אסורה כי היא מונעת חיים, והממית עובר מחבל ברצונו של הקב”ה להוסיף חיים בעולם. וגם לפי דעה זו כשיש צורך גדול לטובת בריאות האם או הילד מותר לבצע הפלה (משפטי עוזיאל ח”ג חו”מ מ”ו).
מתוך אתר ישיבה- סיכום דעות החולקים: http://www.yeshiva.org.il/midrash/458
