[עמית כץ]
במקור זה, מדבר כותב המאמר על דעתו לגבי מציאת כסף.
לפי דעתו אם אדם מצא כסף הוא יכול לקחת אותו בלי להכריז או לחפש את האדם שאיבד.
הוא ממשיך ומספר כי לדעתו, אפילו אם אדם טוען שהכסף שלו אין חובה הלכתית להחזירו.
למרות זאת, הוא כן טוען כי במידה ויש סימן, ניתן להחזיר אותו (אך זה לא מחובתינו וניתן וכדאי לשמורו).
הוא מחזק את עמדתו באמצעות מקור מן הגמרא,
״לפי מה שכתוב בגמרא, מטבע שנופל מהבעלים אנו מניחים שהייאוש הוא מיידי״.
[עמית קורן]
כותב מקור זה טוען כי מצוות השבת אבידה , היא אחת מהמצוות הכי מוסריות ביהדות,
ובנוסף, מעלה שאלה שסובבת את כולנו: במקרה של מציאת אבידה, האם אני חייב להחזיר?
טענתו העיקרית של הכותב לאחר חיזוקים בעזרת דברי הלכה, חז”ל ורבנים,
דעתו התגבשה וטוען כי אדם שמצא דבר אבידה, אין מחובתו להכריז ולחפש אחר בעליו, אלא לשמור לעצמו.
במקרה ואדם טוען כי דבר האבידה שלו, אין חובה הלכתית להחזיר.
יחד עם זאת במקרה והאבידה היא בעלת סימן זיהוי מספק, ניתן להחזיר את הכסף לבעליו.
עמדה: מקור מחזק בעיקר את עמדת “כל המוצא זוכה” ,
ובהיבט נוסף לחזק גם את העמדה “להחזיר אם אפשר”.
הערכים שבאים לידי ביטוי- התחשבות בזולת, כבוד האדם (במקרה ומחזיר),
ואם אינו מחזיר אז אין שום ערך המתנגש כחלק מעמדת “כל המוצא זוכה”.
