אין גורמין לאדם שלא ימות מהרה,
כגון שהיה אחד גוסס,
והיה אחד קרוב לאותו בית חוטב עצים, ואין הנשמה יכולה לצאת –
מסירים החוטב משם.
ואין משימים מלח על לשונו
כדי שלא ימות.
ואם גוסס ואומר אינו יכול למות עד שישימוהו במקום אחר –
אל יזיזהו משם:
אע”פ שאמרו
אדם גוסס אין מזיזים אותו ממקומו,
אם יש דליקה אין מניחים אותו בבית, ומוציאין אותו.
Talmud Sanhedrin 73a
Yoreh Deah 339:1
