ומכאן היה נראה לאסור מה שנוהגין קצת אנשים כשהמת גוסס ואין הנשמה יכולה לצאת ששומטין הכר
מתחתיו כדי שימות מהרה שאומרים כי יש במטה נוצות של עופות שגורמין לנפש שלא תצא
וכמה פעמים צעקתי ככרוכיא להסיר המנהג הרע ולא עלה בידי
ורבותי חלקו עלי
והרב רבי נתן איש איגרא ז"ל כתב על זה להתיר.
אחר כמה שנים מצאתי בספר החסידים סימן תשכג סיוע לדברי
שכתוב שם ז"ל ואם הוא גוסס ואינו יכול למות עד שישימוהו במקום אחר – אל יזיזוהו משם ע"כ
אמת כי דברי ספר החסידים צ"ע
כי בתחלה כתב שאם היה איש א' גוסס והיה א' קרוב לאותו בית חוטב עצים ואין הנשמה יכולה לצאת
מסירין החוטב משם
דמשמע הפך ממה שכתוב אח"כ
אלא שיש לתרץ הכי ולומרדודאי לעשות דבר שיגרום שלא ימות מהרה הגוסס אסור
כגון לחטוב עצים שם כדי שתתעכב הנשמה מלצאת או לשום מלח על לשונו כדי שלא ימות מהרה
כל זה אסור כדמשמע שם מלשונו
וכל כיוצא בזה שרי להסיר הגרמא ההוא
אבל לעשות דבר שיגרום מיתתו מהרה ויציאת נפשו אסור
והלכך אסור לזוז הגוסס ממקומו ולהניחו במקום אחר כדי שתצא נשמתו
והלכך אסור נמי לשום מפתחות בהכ"נ תחת מראשותיו של גוסס כדי שימות מהרה כי גם זה ממהר
יציאת נפשו
ולפי זה אם יש שם דבר שגורם לנפשו שלא תצא – מותר להסיר אותו הגורם ואין בכך כלום שהרי אינו
מניח אצבעו על הנר ואינו עושה מעשה
אבל להניח דבר על הגוסס או לטלטל ממקום למקום כדי שתצא נשמתו מהרה נראה דודאי אסור דהא
מניח אצבעו על הנר
